חרדה חברתית – אדם לאדם חרד

12 בינואר 2012 מאת: admin

הפנים מתחילות להתחמם. האוזניים כמו עולות באש ובמקביל עולה תחושת מחנק בגרון. קצב פעימות הלב מוגבר, והמילים שאתם רוצים להגיד תקועות כמו סכינים באמצע הבטן, הולמות חזק יותר ויותר. שקט משתרר וכולם מסתכלים עליכם. אתם צריכים להתחיל לדבר. נשמע מוכר?

חלק ניכר באוכלוסיה סובל ברמה כלשהי מחששות חברתיים. הפחד יכול לנוע ממבוכה בנשיאת דברים בכיתה, דרך פחד במה ופחד קהל בסיטואציות שונות זו מזו, גם במסגרת חברתית מצומצמת.

אך לא כל גילוי מבוכה, חשש והתרגשות, ואף גילוי התסמינים לעיל, הוא ביטוי של חרדה חברתית או בעיה בבריאות הנפש. חרדה חברתית מאובחנת כאשר אנו מגלים באופן עקבי פחד מאינטראקציות חברתיות, מה שמניע אותנו אף להמנעות עקבית ולהתדרדרות חברתית ורגשית.

חרדה ספציפית לעומת חרדה מוכללת

חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder) המכונה לעתים גם פוביה חברתית, היא מן ההפרעות התלויות תרבות, משמע שהאבחנות לקיומה משתנות בין חברה לחברה בהתאם לקודים המוסריים והחברתיים הנהוגים בה.

פוביה היא פחד כרוני מוגזם ובלתי רציונלי – לחץ/' לכל מה שצריך לדעת על פוביה

החל משנות השמונים הובחנה החרדה בספר האבחנות הפסיכיאטרי במעמד של הפרעה נפרדת ובהדרגה התרחבה הגדרתה. היום תחת החרדה החברתית מוכללים שני סוגים שונים: חרדה חברתית מוכללת, וחרדה חברתית ספציפית. הן נקראות גם "כללית וייחודית" בהתאמה. חרדה חברתית

החרדה הספציפית / ייחודית מתייחסת לפחד מסיטואציות חברתיות מעטות, כדוגמת אכילה או שתייה בציבור או פחד במה, חשש לנאום, להופיע, לדבר מול כיתה, להציג את עצמך במרכז הערכה וכדומה.

החרדה המוכללת, לעומתה, היא העמוקה יותר, והיא הרבה מעבר להבעת תסמיני לחץ בעת דיבור מול קבוצה.

רוב ככל האינטראקציות החברתיות מעוררות באותו אדם תחושת חרדה עמוקה, עד אבדן עשתונות והביטחון העצמי והחלטה להמנע מהן בכל מחיר, גם כאשר ההמנעות פוגעת בניהול חיים תקין.

ממה אנחנו מפחדים?

החרדה החברתית היא למעשה החשש הקיצוני מביקורת, בחינה והערכה על-ידי הציבור את מראנו והתנהגותנו בסיטואציה נתונה.

אדם המאופיין בחרדה חברתית יצפה להשפלה ומבוכה עמוקה בעת המפגש הציבורי, גם אם מדובר בקבוצת אנשים קטנה ולכן יזום המנעות ממנו.

האדם החרד תמיד ידמה בעין האחר את קיומה של ביקורת שלילית נוקבת, ויחווה תחושת מצוקה ורצון לברוח מההתרחשות, גם כאשר מדובר בסיטואציות הנראות לנו טריוויאליות כמו אכילה במסעדה או שימוש בשירותים ציבוריים.

התסמינים המלווים את המצוקה משתנים לפי טווח הגילים (ילדות, גיל ההתבגרות, ובגרות) ונעים מגילויים פיזיים כמו הסמקה וגלי חום בפנים, באוזניים ובגוף, דרך הזעת יתר וצמרמורת, ועד מחנק, סחרחורות ובחילה ובמקרים קשים גם התעלפות ודימוי מחלה.

התקפי חרדה ופאניקה – מתי זה קורה ומדוע? לחץ/י לכל המידע

אבחון ההפרעה – מתי לטפל?

החרדה החברתית מתקיימת כאשר בראש ובראשונה האדם הלוקה בה נמנע באופן עקבי ומתמשך – למעלה מחצי שנה, מעל גיל 18, מנוכחות באינטראקציות חברתיות הכוללות מגע עם זרים, כשתתקיים בחינה פוטנציאלית מצדם, כמו למשל בראיון עבודה, פגישות צוות או מסיבות.

בקרב בוגרים מתקיימת ההבנה שהחרדה מוגזמת ואיננה פרופורציונלית, אך זו איננה גורמת לחסינות בפני המאפיינים וכאשר הם כן נחשפים לחברה, יגלו תסמינים פיזיים כמו התקף בהלה, או לעומת זה שתיקה מופגנת.

בקרב ילדים התגובה תהיה דומה ואף תכלול לרוב התפרצויות זעם, שלכאורה נראות תלושות וחסרות בסיס.

כאשר מתקיימות, בין אם אצל ילדים או בוגרים, הפרעות או גורמים אחרים לסימני החרדה, ובהם תסמונת PDD, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה ודימוי גוף או שימוש בתרופות או התמכרות לסמים, יש לשלול את סבירותה של חרדה חברתית.

גורמים – טראומות וסכמות מחשבתיות

ההנחה המקובלת היא כי הפרעה חברתית מקורה בגורמים סביבתיים, אולם ישנם גם מחקרים והשערות לגבי מקורות גנטיים להפרעה. בדרך כלל האדם החרד חווה בחייו התנסויות חברתיות שליליות משמעותיות שקיבעו אצלו התניה שלילית לגבי סיטואציות בעתיד העשויות לשחזר בעיניו את אותה מצוקה שחווה בעברו או בילדותו.

מבחינה תפישתית, הלוקה בהפרעה גיבש סכמות נוקשות לגבי הזולת לפיהן בני אדם הם גורם לסכנה ולביקורת, בכל סיטואציה חברתית רבת משתתפים. לעתים מוצאים כי ההפרעה קיימת אצל כמה בני משפחה, בדרגות שונות של קרבה.

עברת טראומה נפשית? לחץ/י כאן לכל המידע על התמודדות עם טראומות

שכיחות

החרדה קיימת אמנם גם בקרב ילדים, אך לרוב היא מופיעה בגיל ההתבגרות ומתבססת לאחר גיל 18. בקרב מתבגרים הסובלים ממנה נראה התנהגויות המנעות כמו שימוש בסמים ובאלכוהול, נטישת לימודים וסביבות חברתיות והתבודדות קיצונית, עד התפתחות דיכאון.

במקרים רבים החרדה נמשכת עד 20 שנים, ולכן יש להתאים לה טיפול כמה שיותר מוקדם. נשים מאובחנות יותר מגברים, בהבדלים של כ-4%, אך נראה לפי הממצאים שיותר גברים פונים לטיפול תרופתי או טיפול פסיכולוגי.

חרדה לאורך החיים – מילדות ועד בגרות – לחץ/' לקריאה נוספת

באוסטרליה שכיחות החרדה היא אחוז אחד באוכלוסייה עד 2.7%, בארצות-הברית 2-7%, ובברזיל 4.7% עד כמעט 8%! בישראל המצב נראה מדאיג שכן גם פה השכיחות גבוהה, כ-5%.

טיפול פסיכולוגי: קוגניטיבי-התנהגותי

הטיפול הפסיכולוגי המקובל היום להתמודדות עם החרדה הוא טיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT). הטיפול כולל שני שלבים עיקריים: השלב הראשון, הוא החלק הקוגניטיבי, הוא שלב ההכרה התפיסתית של ההפרעה והתמקדות במחשבות, בסכמות, בחרדות ובתפיסת ועיוות המציאות של המטופל.

זהו שלב שבו המטפל מעמיד את המטפל מול הפרשנות שזה העניק לחרדה שלו, ויחד הם מגלים את המניעים לה ואת הדרך לשנות את פירוש העולם החברתי והפחתת החרדה ממנו.

השלב השני הוא החלק ההתנהגותי, הכולל חשיפה הדרגתית למצבים חברתיים, בתיווך וליווי הדרכת המטפל לגישה נכונה לסיטואציה. מתגבשת בין המטפל והמטופל החלטה משותפת ומוסכמת מול אילו סיטואציות להתמודד קודם, בהתאם לרמת החרדה שהן מעוררות ומידת הקלות שאפשר לטפל בהן.

שלב זה מתבצע לרוב בקבוצה טיפולית המשמשת כר לתמיכה הדדית כמו גם היותה קבוצת שווים העוזרת להתמודד עם אינטראקציה חברתית.

טיפול תרופתי

כאשר יש צורך להשלים את הטיפול ההתנהגותי מבחינה תרופתית, התרופות המקובלות לטיפול הן תרופות נוגדות חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים, השכיחות לטיפול בחרדות ובהפרעות שינה. אולם לתרופות אלה ידועה נטייה להתמכרות ותסמיני גמילה מורכבים.

תרופות עדיפות לעתים הן ממשפחת ה-SSRI, שתופעות הלוואי שלהן קלות יותר, והן משמשות כטיפול בדיכאון ומעכבות ספיגה חוזרת של המוליך העצבי סרוטונין.

האם יש לי הפרעת חרדה חברתית?

שאלון ליבוביץ (LSAS – Liebowitz Social Anxiety Scale) הוא כלי להערכה קלינית ראשונית של סבירות לקיומה של חרדה חברתית. המבחן הקצר מונה 24 סוגי אירועים חברתיים אותם יש לדרג לפי רמת החרדה המתקיימת בהם והנטייה להמנעות מהם.

השאלון אינו מתיימר לאבחון רפואי סופי אך הוא משמש אינדיקציה להמצאות החרדה. בסוף השאלון יש סקלת ציונים המפרשת את משמעותם ואת הסיכוי לקיומה של חרדה חברתית מקלה ועד קשה.

לחץ/י לקריאה על הפוביות המוזרות ביותר בעולם


מופיע בקטגוריות: הפרעות נפשיות, חרדה

תגובות

2 תגוובת על ”חרדה חברתית – אדם לאדם חרד“
  1. מאת לואיזה:

    המאמר באמת מצוין אבל צריך לציין שיש גם אנשים אשר סובלים מפחד קהל או פחד במה ובטעות הם חושבים שיש להם חרדה חברתית. גם אני הייתי כזו ולא דברתי בכלל בפני אנשים כולל שלא הצגתי את עצמי אף פעם בפני קבוצה בלימודים למשל ואחר כך בעבודה. אבל היה לי מזל וראיתי בטלביזיה מטפל ואחרי לבטים רבים פניתי אליו והוא עזר לי להגמל ממש מהחרדה הזו. הוא מאי.סי.יו וקוראים לו הדס אבינועם ואני ממש חושבת שלפני שאדם מאבחן את עצמו כפגוע מחרדה חברתית כדאי לו להתיעץ עם מומחה כמו שאני עשיתי. אולי כמו במקרה שלי יתברר לו מהר מאד שהבעיה שלו בעצם קטנה ויש מטפלים שיכולים לעזור לו בקלות (יחסית).

הוספת תגובה

עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה.