טראומטיזציה משנית אצל מטפלים

19 ביוני 2011 מאת: admin

טראומטיזציה משנית (או טראומטיזציה מכלי שני) היא מצב בו מטפל, המצוי בקשר עם אדם שחווה אירוע טראומטי, מפתח כתוצאה מכך מצוקה משנית והופך במהלך הזמן לקורבן עקיף של אותה טראומה.

במצבים אלה, מופיעים אצל המטפלים סימפטומים לא מודעים הדומים לאלו של הנפגעים, ברמה המשנית, הקוגניטיבית ואפילו ברמה הפיזיולוגית. במקרים קיצוניים עלולה טראומטיזציה המשנית לגרום גם להפרעה פוסט טראומטית (פוסט טראומה) בקרב מטפלים.

כיצד מתפתחת תופעת טראומטיזציה המשנית?

פסיכולוגים, מחנכים, מטפלים וצוותים שיקומיים שונים העובדים עם קורבנות טראומה נפשית, עלולים במהלך הטיפול או אפילו חודשים ארוכים לאחריו, לחוות כתוצאה ממנו השפעות פסיכולוגיות קשות ורגשות כואבים.
טראומטיזציה משנית

מחשבות כפייתיות, נדודי שינה, עצבנות וחרדה הם כמה מהסימפטומים העשויים להופיע במצבים אלה. תופעה זו היא מוכרת מאוד ומתפתחת לרוב כתוצאה משלוש סיבות:

  1. תחושת אמפתיה – תחושת האמפתיה הטבעית המתעוררת אצל המטפל כלפי המטופל היא אמנם חלק טבעי מההליך, אך במקרים מסוימים היא עלולה לעורר פגיעה עקיפה. זאת מאחר והאמפתיה מכוונת לקראת חיבור נפשי בין הצדדים המעורבים שמקורה בהזדהות.
  2. זיכרונות מהעבר – לעיתים, חוויותיו הקשות של המטופל עלולות לעורר חוויות טראומה ישנות ומודחקות של המטופל, הצפות ועולות כתוצאה מהטיפול.
  3. טראומה של ילדים – לעיתים דווקא טראומות של ילדים, המלוות מטבען ביותר מטען רגשי, עלולות לגורם להופעת טראומטיזציה משנית. מחקים מוצאים כי שיעור המטפלים הסובלים מטראומה מכלי שני הנו הגבוה ביותר במטפלים שהתמחותם בילדים ובזנות.


מקרים של טראומטיזציה משנית בישראל

בישראל חשופה האוכלוסייה האזרחית לאירועי טרור טראומטיים רבים כתוצאה מהמצב הפוליטי. פעילויות טרור במרכזי ערים ובסמוך למקום המגורים, איום מתמשך של ירי טילים ומצבי מלחמה חוזרים ונשנים גורמים למצבי טראומה בלתי פוסקים, המשפיעים מטבעם גם על המטפלים.
הקרבה הגיאוגרפית, החשיפה היומיומית של המטפלים עצמם לסיכוני החיים וההיכרות עם המטופלים מעלה את רמת ההזדהות שלהם. בשל כך, מקרים של טראומטיזציה משנית הופכים לשכיחים מאוד.

סיבה נוספת לשכיחות התופעה בארץ, היא חוסר היציבות שטמונה במעבר ממצבי רגיעה למצבים של סיכון מוגבר, וחוסר היכולת לנבא או לצפות מצבים אלה.

מניעה של מצבי טראומטיזציה משנית

את מצבי הטראומה המשנית ניתן למנוע או לצמצם מאוד על ידי הכנה מוקדמת והתייחסות לשלושה מישורים חשובים, הקשורים למטפלים:

המישור האישי – המטפלים, כמו כל אדם נורמטיבי, חווים רגשות שונים ובכללם גם רגשות שליליים העלולים להיגרם כתוצאה מחשיפה משנית לטראומה. על מנת להתמודד נכון עם מצבים אלה, חשוב ביותר שכל מטפל יהיה מודע למצבו הרגשי ולאפשרות הקיימת ללקות בנידון.
שיחה עם אנשי מקצוע, מודעות להתעוררות מצבי חרדה ולעיתים גם טיפול הם כמה מהדרכים להימנע מראש מהתפתחות התופעה.

המישור הארגוני – ברמה הארגונית, חשוב ביותר להגביר את המודעות למצבי טראומטיזציה משנית. קיום סמינרים, פעילויות הסברתיות שונות, פעילות של צוותים מומחים לנושא, הדרכה וליווי הם כמה מאפיקי ההתמודדות בהקשר זה.

המישור האנושי – כדי להתמודד נכון עם מצבים מסוג זה, חשוב מאוד להגביר את הלכידות הצוותית של גופים המספקים תמיכה לאוכלוסיות שחוו טראומות שונות. היררכיה נכונה של חברי הצוות, שיח פתוח ואווירה תומכת הם כמה מהדרכים למנוע מראש מצבים של טראומטיזציה משנית.

כדאי לקרוא:


מופיע בקטגוריות: פוסט טראומה

הוספת תגובה

עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה.