טריכוטילומניה (Trichotillomania) – תלישת שיער כפייתית

26 בדצמבר 2010 מאת: admin

טריכוטילומניה היא פעולת תלישה עצמית רפטיטטיבית של שיער, ברוב המקרים מהקרקפת אך גם ממקומות אחרים, כמו עפעפיים (שערות ריסים), פנים (אף, גבות), ערווה, גפיים וכיוצא בזאת. על מה כולם מדברים?

טריכוטילומניה מסווגת בתור הפרעה נפשית והיא מוגדרת בספר האבחנות הפסיכיאטרי (ה-DSM) כהפרעת שליטה אימפולסיבית שמצויה בספקטרום של הפרעות טורדניות-כפייתיות, אולם יש לציין כי האסכולות המחקריות חלוקות לגבי הגדרתה כהפרעה טורדנית כפייתית, דהיינו OCD.

שמה של ההפרעה נטבע על ידי רופא העור פרנסואה הנרי הלופו (1842-1919) ונגזר מיוונית – טריך משמעו שיער, טיל משמעו למשוך, ומאניה משמעה הימשכות או אהבה א-נורמלית.

תסמיני ההפרעה טריכוטילומניה

לפי האבחון הפסיכיאטרי, טריכוטילומניה מוגדרת ככזו כאשר מתקיימים כמה תסמינים במקביל:

1. התלישה הרפיטטיבית של השיער מובילה לאובדן גלוי לעין

2. מלווה בתחושת מתח לפני הפעולה וסיפוק לאחריה

3. קיימת תחושת התנגדות מסוימת לפעולה תוך כדי התרחשותה

4. לא קיימת לגביה אבחנה פסיכיאטרית/קלינית אחרת

5. הפעולה החזרתית מובילה לפגיעה גלויה בתפקוד האישי והחברתי ולמצוקה רגשית

מזהה אצלך את אחד הסימנים? כדאי לקרוא!

הפרעת הטריכוטילומניה איננה פוגעת במודעות האישית של הנפגע למצבו, ואפילו ההיפך מכך הוא הנכון – ברוב המקרים הנפגעים מודעים למצבם, מתביישים בכך ונוטים להסתיר את מעשיהם על ידי חבישת כובעים או פיאות – ובמקרים חמורים על ידי המנעות מחברה.

האוכלוסייה המועדת ללקות בהפרעה

טווח הגילאים הסביר להתפרצות ההפרעה הוא בין תשע עד שלוש-עשרה, אך היא יכולה למעשה להתפרץ בכל גיל, וקורה שהיא מדווחת בגילאים צעירים יותר.

בגיל הילדות המוקדמת הטריכוטילומניה פוגעת בשכיחות שווה בבנים ובבנות (בנפגעים הבוגרים, לעומת זאת, בין שמונים לתשעים אחוז הם נשים) אולם ככל שמדובר בילדים, חשוב לציין כי משיכת השיער יכולה להיות בעיה זמנית בלבד שנעלמת מעצמה – בעיקר כשמדובר בפעוטות.

ההפרעה פוגעת הסתברותית ב-2-4% מהאוכלוסייה, אך נפגעים רבים מכחישים את היותם חולים או מתביישים להודות בכך ולגשת לטיפול, מה שמקשה על האבחנה ועל הערכת סיכויי ההחלמה.

תלישת שיער - טריכוטילומניה

הגורמים להפרעה

באשר לרקע התפרצות ההפרעה בקרב ילדים וצעירים, רגשות שליליים הם הגורם השכיח: כעס, עצבות, חרדה ומתח. אלה עשויים להגדיל את ההסתברות לקיומה של ההפרעה, ולכן יש ערך משמעותי לסיפוק סביבה תומכת ובלתי-עוינת עבור ילדים.

יחד עם זאת, פעולות המשיכה יכולות להיות עניין חולף ולא אינדיקציה להפרעת טריכוטילומניה: ילדים רבים עשויים לתלוש שיער בהיסח הדעת בעת שהם עוסקים בפעילויות פאסיביות כמו צפייה בטלוויזיה, קריאה בספר, שיחה בטלפון ועשיית שיעורי בית.

ילדים רבים נצפו מושכים בשערותיהם דווקא בערב כשהם רגועים מכל פעילות או כשהם מנסים להרדם.

הדעות חלוקות באשר לגורמים לטריכוטילומניה. אסכולה אחת של פסיכולוגיה גורסת כי בנפגעי טריכוטילומניה מוצאים לרוב תסמינים של חרדה, דיכאון, לחץ והפרעה טורדנית כפייתית, ומדגישה גם כי יש להפרעה חפיפה גבוהה עם הפרעה פוסט-טראומטית.

אסכולה אחרת (הגישה ההתנהגותית) מגדירה את הטריכוטילומניה כהפרעה מובחנת, המבוססת על יצירת חיזוק וסיפוקו – כל עוד המטופל מדווח כי את הפעולה מקדימה תחושת מתח ובעקבותיה הקלה משמעותית.

האסכולה הנוירוקוגניטיבית משווה את ההפרעה להפרעות הרגל כמו חיטוט בעור, אכילת ציפורניים ומציצת אגודל (וגם גישה זו מזהה את ההפרעה עם הפרעה טורדנית כפייתית).

מחקרים מסוימים אף מראים סבירות גנטית, בין אם לפי קיומה של תופעת הגנים הכפולים, או לפי מוטציות ברצפטורים של הסרוטונין (שהראו אצל עכברים התנהגות אבנורמלית לרבות משיכת שיער).

טיפול – כן או לא?

ללא טיפול, ההפרעה נוטה להיות מצב כרוני שיכול להתפרץ ולדעוך בדרגות חומרה שונות במהלך החיים. כיום אין תרופה ייחודית מוצהרת להפרעה, אבל ישנן אופציות טיפול רבות זמינות, שהראו תוצאות חיוביות בשטח.

שיטת הטיפול המומלצת תלויה בגיל המטופל, ולגבי ילדים צעירים מומלץ בגין הסיבות שצוינו לעיל, להתעלם (עצם ההתבגרות לרוב מעלימה את ההפרעה).

בקרב מבוגרים, פנייה לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מומלצת רק כאשר נסיונות הטיפול האחרים כשלו – אלא אם ההפרעה מקושרת להפרעות נפשיות אחרות באדם הבוגר, ואז הערכה פסיכיאטרית מומלצת.

במקרים כאלו יש לציין שהסבירות לרפא את הטריכוטילומניה גדלה כאשר ההפרעות הנפשיות האחרות מטופלות.

טיפול משולב שהוא בעל אחוזים גבוהים של הצלחה הוא האימון בהיפוך הרגלים (HRT), שנוצר במקור כדי לרפא הפרעות התנהגות רפטיטיביות.

האימון כולל חמישה שלבים, המתייחסים למודעות המטופל, להתמודדות שלו, לחיזוק התנהגויות חלופי, לתמריצים חלופיים ולהרפייה.

HRT הוכח כטיפול משלים יעיל לטיפול תרופתי, עם סיכויי החלמה גבוהים מאלה של טיפול תרופתי בלבד – אולי מפני שמסקנות לגבי יעילותן של תרופות (אנפרניל, פרוזאק) אינן חד משמעיות, ולרוב לאלה מתווספות תופעות לוואי.

מחקר מ-2009 מצא שסטטיסטית יש שיפור משמעותי בסימפטומים בקרב קבוצה שנטלה את התרופה אצטילציסטאין – N, ביחס לקבוצת הפלצבו – אך המחקרים עוד נמשכים נכון לשנת 2010.

אתר IfeelGood – אתר בריאות הנפש השלם – מאחל לכם גלישה נעימה ומזמין אתכם להעלות נושאים שעל לבכם בנושא תלישת שיער.

כדאי לקרוא גם על:


תגובות

תגובה אחת על ”טריכוטילומניה (Trichotillomania) – תלישת שיער כפייתית“

הוספת תגובה

עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה.