דיכאון בגיל המבוגר – כמה עובדות חשובות

28 בנובמבר 2010 מאת: admin

הדיכאון נפוץ ביותר בגיל הזיקנה, בין היתר עקב בעיות הבריאות הנלוות ומצבי אובדן; לדיכאון בגיל המבוגר מאפיינים ייחודיים, בהם בולטת תופעת הכאבים הפיזיים; יכולה להופיע גם פגיעה ביכולת החשיבה, אך אין מדובר בהכרח בדמנציה.

הפרעות דיכאון שונות נפוצות בקרב 15% עד 20% מהאנשים הזקנים – שיעור גבוה משמעותית מאשר בכלל האוכלוסייה.

אמנם הגיל עצמו אינו מקדם סיכון לדיכאון, אך הנסיבות השונות הנלוות לגיל, בהן בעיות בריאותיות ומחלות, אובדן אנשים יקרים והצטמצמות של תחומי הפעילות, בהחלט מעלים את ההסתברות להתפתחות מצבים דיכאוניים.

הפרעה דיכאונית המופיעה בגיל המבוגר היא בעלת סיכוי גבוה יותר לתדירות גבוהה של התקפים חוזרים ונשנים.

גיל הזהב ודיכאון - אימתי?

גיל הזהב ודיכאון - אימתי?

מבין תסמיני הדיכאון השונים, האופייניים במיוחד לגיל המבוגר הם מחסור באנרגיה, קשיים בריכוז, בעיות שינה כגון אינסומניה (ובייחוד יקיצות ואינסומניה טרמינלית – התעוררות במהלך הלילה או מוקדם בבוקר), ירידה בתיאבון ובמשקל, והמאפיין הבולט ביותר אצל זקנים – כאבים גופניים והיפוכונדריה.

ב-15% ממקרי הדיכאון בגיל המבוגר יופיעו גם קשיים שכליים-קוגניטיביים כגון פגיעה בזיכרון – מצב הנקרא דמוי-דמנציה (Pseudo-Dementia).

בניגוד לאדם הלוקה בדמנציה "אמיתית", שבדרך כלל אינו מבחין בירידה השכלית שלו, זה הלוקה בדיכאון ידגיש את הקשיים הקוגניטיביים ויתלונן עליהם.

בכל זאת, המצב הזה יכול להיות מאוד דומה לדמנציה, וכדי לברר באיזו מהתופעות מדובר, יש צורך באבחון של מומחה ומעקב רפואי צמוד.

הדרך היעילה ביותר להבחין בין שני המצבים היא לטפל ראשית בדיכאון, ולאחר שהוא חולף, לבדוק אם התסמינים הדמנטיים נשארו.


הוספת תגובה

עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה.